על מנת שהאבלים יוכלו לומר קדיש במניין, נהוג לדאוג לתפילות באופן מסודר בבית שבו יושבים שבעה (בד”כ נהוג לשבת שבעה בבית המנוח). לטובת זה, לצריך לדאוג לארגן לבית בו יושבים שבעה סידורים, כיפות, ספר תורה כמובן, ולמינימום של 10 גברים שיגיעו בשעות התפילה להתפלל לעילוי נשמת המנוח.
במידה ואין עשרה גברים לתפילה יש לאבלים אפשרות לצאת מהבית בו הם יושבים שבעה לבית הכנסת כדי להגיד קדיש.
נהוג בתקופת השבעה שהאבלים לא לומדים תורה או קוראים בתורה, אלא רק בנושאים הקשורים לאבלות, מכיוון שלימוד תורה מסמל משהו שמח ועליון.
בחלק מהשבעות, נהוג שהאבלים לומדים משניות לעילוי נשמתו של הנפטר בזמן שבין תפילת מנחה לתפילת ערבית. המשניות שנלמדות בתקופת השבעה הן אלו שמתחילות באותיות שמרכיבות את שמו של המנוח וגם את המשניות שמרכיבות את המילה “נשמה”.